הורים רבים, ששומעים אותי מדברת על מגדר מגיבים ברצף שבין הנהון נימוסי, דרך אדישות ועד לדאגה שהנה מגדר פירושו משהו שהולך לפגוע בבנים. ואני יודעת, פגשתי הורים לבנים.
"לא צריך לנהוג בקיצוניות" אמרה לי אמא, כשדיברתי על הצורך לאפשר לבנות לשחק בבטחון והנאה במגרש הספורט בהפסקה, מרחב שנשלט כולו על ידי בנים, בכל בתי הספר ברחבי הארץ.
" לדבר בלשון נקבה בכיתה? אבל זה נוגד את חוקי האקדמיה" הסביר לי אב אחד שבשאר חלקי המשפט הצליח לדבר עם מספר משמעותי של שגיאות בעברית תקינה.
המהירות שבה אנחנו מזדרזים לשמור על המעמד של הבנים שלנו, מדהימה אותי בכל פעם מחדש. כשהבינו בחברה המודרנית, בארץ ובעולם, שיש אוכלוסיות חזקות ויש כאו חלשות יותר, נבנו אינסוף תכניות לחיזוק החלשים: ילדי הפריפריה, עולים מאתיופיה, יוצאי עדות המזרח, ערבים וכד. ברור לכולם שמי שחלש, צריך לקבל דחיפה, עידוד, תיקון.
בנוסף, הדבר שעוד מפתיע אותי בכל פעם מחדש, הוא הקושי של הורים לחבר בין הדיון המגדרי לבין העתיד של הבנים והבנות שלהם. ועל כך אני כותבת ומדברת.
כי הבנים שלנו אמנם זוכים לפריבילגיות רבות, הם שולטים במגרש הספורט, הם מפריעים יותר בכיתה, מקבלים או לוקחים יותר מבנות את זכות הדיבור, הם שולטים ברחוב, בתנועת הנוער, ובעתיד גם בעסקים, בפוליטיקה ובכל מקום.
אבל, בדרך להצלחות האלה, הם נדרשים לעבור כמה משוכות:
- משטור הגבריות. כל חייהם יתמודדו הבנים שלנו עם השאלה- אני מספיק גבר? הם יחפשו דרכים להוכיח את זאת. בדרך ל"הוכחת הגברות" הם יספגו אלימות, ינהגו באלימות, יטרידו מינית ואולי גם יפגעו פיזית, יקחו סיכונים רבים (נהיגה פרועה, אלכוהול, סמים, לקפיצות לכביש ועוד ועוד), יחיו במתח רב, יעבדו בעומס רב ויתרחקו בפועל מילדיהם, כמו ואולי אף יותר ממה שהאבות שלהם עשו, בגלל שעות עבודה ארוכות.
- מיניות בריאה. הילדים שלנו, בעיקר הבנים, חשופים לפורנו בדרגות שונות. החל מסרטוני יו טיוב לכאורה בנליים, ועד סרטוני פורנו קשה ומעוות. היכולת שלנו לשלוט בתכנים היא אפסית, כי התכנים זמינים במחשב, בסמארטפון, אם לא בבית, אז אצל חברים. משחקי המחשב, גם הם מעבירים מסר של אלימות, ומעבירים מסר מעוות על איך אמורים יחסי מין להראות. מחקרים מראים שמעטים ההורים שמדברים עם הילדים על פורנו, שלא לומר על הדרכה מינית בסיסית. חוסר ההבנה של המניפולציה והשקר שבפורנו, של מהם הדברים שגורמים להנאה אמיתית, של איך אמורים להיראות יחסים זוגיים פוריים, כל אלו מייצרים דור שרוא באלימות מינית, במבנה גוף מסויים, ביחסי כח מעוותים, הדרך לחיים אמיתיים. הבנים שלנו לא לומדים לזהות הטרדה מינית, לא יודעים מתי הם פוגעים (במקרים רבים ללא כוונה כלל), רואים בתקיפה מינית משהו קליל שלא צריך לעשות בו ענין.
- הזוגיות שלהם. עם מי יבחרו לחיות? איך יגדלו משפחה? האם יבחרו בבת זוג (או בן זוג) שלוקחת על עצמה את כל הטיפול בבית ובילדים, או שיעדיפו בת זוג שמתפרנסת, מתקדמת, שוות זכויות ומעמד בבית? האם יזכו להיות מעורבים בגידול ילדיהם, או שיעדיפו לשקוע בעבודה, ולהתרחק מהילדים?
כל הדברים האלו קשורים למגדר. האופן שבו הבנים שלנו יתפסו את עצמן ואת הנשים שמסביבם, תשפיע דרמטית על איכות החיים שלהם. כי נכון, באמת, כדי להגיע לשוויון, צד אחד צריך לוותר על חלק מהפריבילגיות כדי שהצד השני יתחזק, אך התוצאה של שוויון היא איכות חיים טובה יותר, קהילתיות בריאה ומכילה.
הענין הוא, שכל תכניות החינוך, אם בכלל יש, עוסקות בחיזוק הבנות. אי אפשר לחזק את הבנות, אם לא מלמדים את הבנים להיות שותפים למהלך, אם לא מפחיתים את רמת האלימות שבתוכה חיים הבנים. חייבים לנך את הבנים להפסיק לקבל את האלימות המילולית, הפיזית, כלפי אחרים, כלפי עצמנו, כדבר שבשגרה.
חינוך מודע מגדר לבנים, יציע להם מגוון אפשרויות להוכיח את הגבריות שלהם. ילמד אותם שאין צורך באלימות כדי לבסס מעמד חברתי, שפגיעה באחר/ת היא חמורה, מזיקה גם לאחר/ת וגם לעצמם.
עוד על חינוך להפחתת האלימות בקרב הבנים אפשר לקרוא בטור באון לייף למה אף אחד לא טורח לטפל באלימות של בנים?
חינוך מודע מגדר ילמד את הבנים שלנו לקבל את האחר/ת, לבנות חברה שוויונית, לכולם ולכולן.